החלטה בתיק רע"פ 2802/13

• 1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים י' גריל - סג"נ; ש' ברלינר; ו-ב' בר-זיו, בע"פ 29180-06-12, מיום 14.3.2013. בפסק דינו, קיבל בית-המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעור המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום בחיפה, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ז' פלאח, בת"פ 236-08-10, מיום 29.5.2012.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר ניתן, כאמור, ביום 13.3.2013. החלטתי ביום 21.4.2013, לעכב את ביצוע עונש המאסר, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

• 2.             מעובדות כתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד המבקש עולה, כי ביום 26.7.2010, בשעה 04:00, או בסמוך לה, בעת שנהג המבקש באוטובוס של חברת "אגד" בקו 205, במסגרת שירות "קווי לילה" שמפעילה החברה, בעיר חיפה, נכנסה אל האוטובוס נוסעת בשם נ.ש. (להלן המתלוננת). עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי כעבור זמן מה, ביקשה המתלוננת מהמבקש, כי יעצור עבורה את האוטובוס, בתחנה הממוקמת "במרכז הכרמל", כדי שתוכל להמשיך בנסיעה בקו אוטובוס נוסף המוביל לביתה (להלן הקו הנוסף). במהלך אותה שיחה, היה באוטובוס נוסע אחד נוסף. המבקש לא עצר בתחנת "מרכז הכרמל". משהבחינה המתלוננת, כי המבקש לא עצר בתחנה כבקשתה, היא ביקשה אותו, פעם נוספת, לעצור את האוטובוס. המבקש, הציע בתגובה למתלוננת, כי יעצור עבורה את האוטובוס, בתחנה אחרת, המשמשת גם את הקו הנוסף.
•  
•            לאחר מכן, כאשר הנוסע האחרון עזב את האוטובוס, אמר המבקש למתלוננת, "כי היא יפה", וציין בפניה, כי הבחין בה כאשר התנשקה עם חברה, טרם נסיעתה באוטובוס, "והדבר גירה אותו". המבקש, בתואנת שווא, כי הוא מתכוון להסיע את המתלוננת לתחנה אליה מגיע הקו הנוסף, הסיע את האוטובוס למגרש האוטובוסים שברחוב העצמאות, שם עצר את האוטובוס.
•  
•            בהמשך לכך, התיישב המבקש במושב המיועד לנוסעים, בסמוך למתלוננת, הגיף את וילון החלון שבסמוך למושבו, וביקש מהמתלוננת לשבת לידו. המתלוננת סירבה לבקשה, ובתגובה לכך, תפס המבקש את ידה, ולאחר שהיא נעמדה, משך אותה לעברו והושיבה על ברכיו. המתלוננת ניסתה להיחלץ מידי המבקש, אולם הוא אחז בה בכוח, ליטף את ישבנה, חיבק אותה בכוח, כך שהמתלוננת לא הייתה יכולה לברוח מתפיסתו. המבקש, נגע בחזה של המתלוננת, מעל חולצתה וניסה לנשקה בצווארה ובשפתיה.
•  
•            כל מעשי המבקש, הנזכרים לעיל, נעשו בניגוד לרצונה של המתלוננת, ולשם סיפוקו המיני של המבקש. רק מקץ דקות ארוכות, חדל המבקש ממעשיו, והסיע את המתלוננת לשכונת מגוריה. עקב מעשיו המתוארים לעיל, יוחסו למבקש עבירות אלה: מעשה מגונה בלא הסכמה, ותוך שימוש בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.    

• 3.             ביום 29.5.2012, לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית משפט השלום בחיפה את המבקש, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בגזר דינו, מיום 29.5.2012, השית בית משפט השלום, על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 26.7.2010 ועד ליום 12.8.2010; 8 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו של המבקש מהמאסר, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה; ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

• 4.             המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, הן על הרשעתו והן על חומרת העונש שהוטל עליו. ואולם, בדיון שהתקיים ביום 20.9.2012, משך המבקש, בעצת בית המשפט המחוזי, את ערעורו על הכרעת הדין. באותו מעמד, יצאה החלטה מתחת ידו של בית המשפט, בזו הלשון:

"[מ]אחר שעתירת המערער היא כי נקצוב לו עונש לתקופת מאסר שניתן לרצותה בעבודת שירות, וכפי שציינו לעיל מבלי שיהיה בכך כדי ליצור אצלו ציפייה או הסתמכות, נראה לנו מוצדק לצורך טיעון מקיף ומלא באשר לעונש להפנותו אל הממונה לעבודות שירות על מנת שנקבל חוו"ד באשר לאפשרות בדבר יכולתו וכשירותו של [המבקש] לבצע עבודות שירות" [ההדגשות שלי - א. ש.].  

•  
•            בפסק דינו, מיום 14.3.2013, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי את ערעורו של המבקש, כך שעונשו הופחת ל-18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, כמצוין לעיל. יתר רכיבי גזר הדין, נותרו על כנם.

           יצוין, כי העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי ניתן ברוב דעות, כאשר כב' השופט י' גריל - סג"נ, סבר כי ניתן להסתפק ב- 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כל שופטי ההרכב הסכימו כי אין מקום, בנסיבות העניין, להעתר לבקשת המבקש ולהורות כי הוא ירצה את עונשו בעבודות שירות.

הבקשה

• 5.             ביום 19.4.2012, הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, עו"ד זכי כמאל, את בקשת רשות הערעור, שלפניי. לשיטת המבקש, עניינו מניח לפתחו של בית משפט זה, "שאלה משפטית מרכזית ו[ב]שתי שאלות משפטיות הנגזרות הימנה. שאלות אלו חורגות בבירור מעניינו הפרטי של המבקש ומצדיקות התערבותו של בית המשפט הנכבד, לצורך גיבוש הלכה ברורה ואחידה". השאלה העיקרית, אשר עלתה במסגרת הבקשה, היא, באיזו מידה רשאים בתי המשפט לגזור על נאשםפלוני עונש מאסר לריצוי בפועל, כאשר, עובר להטלת עונש המאסר, הופנה נאשם זה, על-ידי בית המשפט, אל הממונה על עבודות השירות, לשם קבלת חוות דעתו באשר לכשירותו של הנאשם לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. טענתו של המבקש היא, כי "אפילו מציינים [בתי המשפט] כי אין לו לנאשם לסמוך על האמור [בחוות דעת של ממונה] [ב] כל הנוגע לעונש אותו הם מתעתדים לגזור עליו [...] הרי שמניה וביה נוצרת בקרבו הסתמכות כלשהי, שאין דבריו אלו של הבית המשפט יכולה לאיין".  

           בנוסף, טוען המבקש כנגד חומרת העונש שהוטל עליו, בהסתמך על פסיקה שפורטה בבקשה.